הרחקת יונים ממבני ציבור ותעשייה

יונים בתעשייה ובמבני ציבור

כל סוג של מבנה תעשייתי או ציבורי עשוי להיפגע מיונים. מובן שכל הנזקים הנגרמים מהיונים במגזר הפרטי עשויים לבוא לידי ביטוי גם במבני תעשייה או במבני ציבור, אך בדרך כלל היקף הנזקים לרכוש יהיה גדול בהרבה, מאחר שבניגוד למגזר הפרטי, שעיקר הנזק בו הוא על קירות חיצוניים או לכל היותר בתוך גגות, הרי במבני תעשייה וציבור היונים חודרות לתוך המבנים וגורמות נזקי לשלשת קשים על סחורות, מכונות, וכן על הקירות והרצפה.
כאשר יש בעיית יונים החודרות לתוך מבנה ציבור או תעשייה, הטיפול מתמקד בפגיעה ביונים עצמן, בירי, לכידה, או הרעלה, ובאיטום המבנה בהתאם לגודל הלהקה ולסביבה שהמבנה נמצא בה.
יש לשים דגש בחלונות אוורור, שחשוב לרשת אותם, ובדלתות הזזה הפתוחות באופן קבוע, שניתן להגן עליהן באמצעות וילונות פלסטיק.

באיזו שיטת עבודה נבחר?

ההחלטה באיזו שיטת עבודה לבחור היא החלטה מורכבת, מכמה שיקולים:

1. עלות הטיפול נגד יונים במבני ציבור או תעשייה היא גבוהה.
2. לכל מבנה יש את הסיבה המיוחדת להיווצרות בעיית היונים, וניתוח לא נכון של הבעיה ושל מכלול השיקולים הכרוכים בפתרונה, עלול להשאיר אתכם עם הרבה פחות כסף ועם הרבה יונים.
3. מאחר שלכל מדביר יש את שיטות העבודה שהוא מתמחה בהן ואותן הוא מנסה למכור, הופכת ההחלטה של בעל המקום לקשה, מכוון שעליו להחליט איזו שיטה תפתור את בעיית היונים במינימום כסף וזמן. הדרך להתמודד עם בעיה זו היא לקבל מספר הצעות מחיר ולהיות מודע לכך שחלק משיטות העבודה עשויות להיכשל.

השכרת מבנים לתעשייה או למסחר

בהשכרת מבנים לתעשייה למשך תקופות ארוכות יש להוסיף בחוזה סעיף שאומר כי בעל הנכס יטפל בבעיות יונים שיתעוררו במשך הזמן כתוצאה מעייפות החומר. לדוגמה, ארגז רוח שמתיישן ומתחיל להתפרק כעבור 5–10 שנים מיום השכרת המבנה, חלונות שנשברים, אמצעי איטום או בידוד שמתבלים ומאפשרים ליונים או לדרורים לחדור למבנה וכדומה.

בטיחות בעבודה נגד יונים

עבודות נגד יונים טומנות בחובן סכנות רבות. כאשר אתם שוכרים את שירותיו של מרחיק יונים מקצועי, הוא מצויד בדרך כלל בכל הציוד והידע באשר להתמודדות עם האילוצים הבטיחותיים, אך כאשר אתם מתמודדים עם היונים בעצמכם, אתם מסתכנים.

גובה

הבעיה המרכזית בעבודות נגד יונים היא בעיית הגובה. הדרכים להתמודד עם בעיות הגובה הן להצטייד בציוד המתאים להרמה, קרי סולמות תקינים בגובה המתאים וציוד תקני לאבטחה מפני נפילה. מאחר שציוד לעבודות גובה נחשב לציוד יקר באופן יחסי, במיוחד כשהוא מיועד לעבודה חד-פעמית, אנשים רבים נוהגים למתוח את הסולמות שברשותם עד לקצה גבול ה"יכולת" שלהם ואף מעבר לכך, ובפועל הם עובדים עם סולמות שאינם מתאימים, ומסתכנים מאוד.

דוקרנים

אחד האמצעים המסוכנים יותר בעבודת היונים הוא הדוקרנים. בכל אחד משלבי העבודה קיימת סכנה של פציעה מהדוקרנים, שלכם ושל כל מי שמתקרב לסביבתכם בזמן העבודה. לכן יש לעבוד בזהירות עם הדוקרנים. הדוקרנים ממשיכים להיות מסוכנים גם לאחר ההתקנה, מכיוון שאפשר להידקר מהם, ולכן יש להזהיר בעלי מקצוע שעובדים בסביבתם, וכמובן את כל בני הבית ואת אורחיו.

מחלות

בסביבת העבודה נגד יונים יש בדרך כלל כמויות גדולות של לשלשת יונים, המכילה חיידקים שונים. בכניסה לסביבה זו יש להתמגן בביגוד מתאים, ומומלץ להתקלח מיד בתום העבודה.

סביבת העבודה

הסביבה שהיונים פועלות בה אינה מיועדת לאדם. בדרך כלל היא גבוהה, צפופה ואינה מיועדת לשאת את משקל גופו של האדם. היונה היא אחד ממיני המזיקים הבעייתיים והמסוכנים ביותר שהאדם נלחם נגדם, בשל היקף הנזק הנגרם על ידה ובשל מיקומה כאמור. רוב האנשים המבצעים עבודות נגד יונים לא מצוידים בציוד המתאים ולא בידע הנחוץ, ועל כן הם מסתכנים.

תקרת רביץ

התנועה והשהיה על פני תקרת רביץ היא אחת הפעולות המסוכנות ביותר שמרחיק היונים נאלץ לא פעם לבצע. תקרת הרביץ לא מיועדת לשאת את משקל גופו של האדם, והיא עשויה לקרוס. תיקון או איטום פתחים או הוצאת פגר יונה, בגג שבו תקרת רביץ, הן פעולות המיועדות למרחיק יונים מנוסה או לגגן. לפני העלייה לגג יש לבדוק האם לגגן או למרחיק היונים יש ביטוח בתוקף.

 

לא ניתן להמחיש בשום דרך את כל גורמים המובילים לתאונת עבודה במהלך פעולה להרחקת יונים, והדרך היחידה להימנע מתאונות אלה היא פשוט לשכור את שירותיו של מדביר המתמחה בהרחקת יונים שיש לו את הניסיון, את הציוד, ואת הביטוח המתאים למקרה של תאונת עבודה. כל אדם ללא ניסיון וציוד להרחקת יונים, המחליט לבצע עבודה להרחקת יונים, מסתכן באופן לא סביר.

תקרת רביץ

מחלות המועברות על ידי יונים לאדם (זואונוזה)

דררת פסטקוזיס

דלקת ראות המועברת על ידי חיידקים במגע ישיר בין יונים הנושאות את החיידק או על ידי נשימת אבק לשלשת יבשה.

פאראטיפוס

נגרמת על ידי חיידקי סלמונלה. ההדבקה נעשית בעת מגע עם ביצי יונים נגועות, עם לשלשת יונים ועם יונים. המחלה גורמת ליונים דלקת פרקים ולכן אסור לטפל ביונים חולות או צולעות. המחלה גורמת לשלשולים קשים אצל בני אדם.

דלקת ויבריונית

המחלה נגרמת על ידי חיידק הוויבריו, וגורמת לשלשולים. הדבקה היא בעת מגע עם לשלשת יונים או עם יונים נגועות.

אספרגילוזיס בריפטוקוקוזיס

המחלה נגרמת על ידי פטרייה הפוגעת בדרכי הנשימה, והיא עלולה לפגוע בעיקר בבעלי מערכת חיסונית חלשה.
דלקת קרום המוח – המחלה המועברת על ידי טפילים מוצצי דם שהיונים חולקות עם האדם.

יונים והפוטנציאל להפצת מגפות

הפוטנציאל הבעייתי ביותר הטמון ביונים הוא היכולת התאורטית להיות הווקטור להפצת מגפה. נכון להיום, ככל הידוע מעולם לא פרצה מגפה שמקורה ביונים, וגם לא ידוע על מגפה פוטנציאלית כזו. מאחר שבהיסטוריה של המין האנושי היו מגפות שפרצו בגלל בעלי חיים, חשוב לתת את הדעת גם לבעיה פוטנציאלית זו, ולנקוט פעולות מניעה, הן ברמה האישית והן ברמה הציבורית. מגפת הדבר, שגרמה למותם של עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם, פרצה בגלל השילוב בין חולדות חולות במחלת הדבר, אשר העבירו את החיידק לאדם דרך פרעושים. תחילתה של מגפת הדבר היה במדבריות המזרח הרחוק, משם הגיעו חולדות חולות בדבר, במטען של שיירות ואוניות מסחר.
אם ננסה להשוות בין היונים לחולדות, נראה שהיונים, בדומה לחולדות של ימי הביניים, חיות בצמוד לאדם, ולעתים הן חולקות עם האדם את טפיליהם.

 

בנוסף, לעתים נוהגות היונים לעוף עשרות קילומטרים ביום, ולהתכנס בלהקות ענק צפופות במקומות שיש בהם ריכוזי מזון. את המזון חולקות היונים עם ציפורים ממינים שונים, ובהם ציפורים נודדות, שיכולות להדביק אותם במחלות שונות, ובהן מחלות זאונוזות. בתום מפגשים אלה, חוזרות היונים חזרה הביתה, למקומות הקינון והלינה שלהן, שנמצאים בחלק מהמקרים בתוך מגורי האדם. נכון להיום ידוע על מחלות שונות היכולות לעבור מהיונה לאדם באמצעות טפילי היונים, או באמצעות מגע עם לשלשת יונים או אבק לשלשת יונים, אך מחלות אלה מעולם לא התפתחו לממדי מגפה, ובאופן יחסי הן נדירות. מאחר שחיידקים ונגיפים מסוגלים לעבור מוטציות ולשנות את דרך פעולתם, ניתן להניח באופן תאורטי שהשילוב בין האדם ליונים יכול להיות בעייתי מאוד. לכן, כאשר מכנים את היונה חולדה עם כנפיים, אסור לשכוח לעולם את מגפת הדבר שהפיצו החולדות בקרב האדם, ולזכור שהיונים עשיות להיות מסוכנות.

תכנון ובנייה והמעגל הסביבתי

רבות משיטות הבנייה המקובלות במדינת ישראל מושכות יונים מכוון שהן מתאימות לקינון ולחניית יונים.
למרות הבעיות הקשות שהיונים גורמות, ישנו חוסר מודעות לנושא זה בשלבי התכנון והבנייה בקרב מתכננים ובעלי בתים, ובעיות היונים מתגלות בכל עוצמתן רק לאחר שהבניינים מאוכלסים.
הדוגמאות לחוסר המודעות הזה הן רבות. קיימות בארץ עשרות שכונות מגורים שנבנו בשנות השמונים, התשעים, והאלפיים, אשר תושביהן סובלים מבעיות יונים קשות שנוצרו עקב אופן תכנון המבנים. היקף בעיית היונים והנזק הנגרם מהיונים הוא בלתי מוגבל, והדוגמה לכך היא העיר מודיעין, שנבנתה בשנות התשעים ורבים מתושביה סובלים מבעיות יונים קשות מאוד. הדרך היחידה להימנע מבעיות אלה ומהעלויות הכרוכות בפתרונן, היא להתייחס לנושא היונים בשלב התכנון והבנייה של כל מבנה, שכונה או עיר.

שיטות בנייה, מטפס או פטרייה

שיטת הבנייה ותכנון "מטפס או פטרייה" מקנה למשתמש בה דרך לבחינה יעילה ופשוטה, ולתכנון נכון, שימנע את רוב בעיית היונים, גם ללא ניסיון וידע בהתמודדות נגדן.

המטפס

צורת בנייה היוצרת תנאים סביבתיים מתאימים לפעילות היונים, על ידי בניית קווים אופקיים קצרים או ארוכים, ומשטחים אופקיים מסורגים או מקורים – בחלקיו החיצוניים והעליונים של המבנה או בתוך מבני תעשייה, בדרך כלל במקומות גבוהים וקשים לגישה המאפשרים נחיתה מנוחה וקינון של יונים במקום, בליווי כל המפגעים והנזקים שנגרמים כתוצאה מכך..

הפטרייה

צורת בנייה ללא קווים ומשטחים אופקיים, בחלקיו החיצוניים והעליונים של המבנה או בתוך מבני תעשייה, שמונעת מהיונים את התנאים הסביבתיים ההכרחיים לקינון ולמנוחה.

דגשים בבנייה בשיטת הפטרייה

• חלונות ופתחי אוורור ללא אדן חלון חיצוני.
• הימנעות מבניית חלונות עם הלבשות בעלי פאנל חיצוני עליון בולט.
• דגש מיוחד בבניית הפטרייה מעל כניסות לבתים ומעל מרפסות שמש.
• סורגים של מרפסות שמש בעלי קו סורג עליון וקו סורג תחתון אופקיים וקווי סורג אנכיים ברוחב 5 ס"מ, לא יותר.
• הימנעות מהתקנת מזגנים, מעל מרפסות, כניסות לבתים או שבילי כניסה, או לחלופין מיגון כל מזגן וצנרת המזגן בדוקרנים ובקפיצים בעת ההתקנה.
• הימנעות מבניית קורות דקורטיביות, במיוחד מעל כניסות ומעל מרפסות שמש.
• הימנעות מבניית אדניות אבן על מעקה המרפסת או על החלון.
• הימנעות מבניית פרגולות בעלות רווחים בין גג הפרגולה לקורות התמיכה האופקיות.
• גגות רעפים ללא קורות בטון חיצוניות הגבוהות מהרעפים.
• מרזבים ללא "ברכיים".
• תעלות להולכת צנרת חשמל ותקשורת, הצמודות לתקרה עם רווח של פחות מ-5 ס"מ.