הדברת קרציות בכלבים ובבית

הקרצייה היא פרוק רגליים השייך למחלקת העכבישניים, והיא אינה חרק. קיימים מינים שונים של קרציות שהאדם עשוי להיתקל בהם. כל אחד ממיני הקרציות סיגל לעצמו דרך חיים שונה, המבוססת על סוג של פונדקאים או על סביבת חיים מסוימת. כשאנו חודרים לסביבת החיים הנגועה בקרציות או באים במגע עם בעל חיים נגוע בקרציות – מן הסתם ניתקל בקרציות. יש קרציות המעדיפות בהמות, ויש המעדיפות עופות, וכל מי שממסתובב בסביבת משק חי עשוי להיתקל באחד ממיני הקרציות האלה.

 

קיימות קרציות המעדיפות כלבים, והן נקראות קרציית הכלב, וכל מי שמגדל כלבים ייתקל בשלב מסוים בקרציות אלה, שנמצאות על הכלב, בסביבת הכלב ולעתים גם על בעליו או על בני משפחתו. מין אחר של קרציות נקרא קרציית המערות, וניתן למצוא אותו במערות או בחורבות. קרציות אלו אינן בררניות, והן ימצצו את דמו של כל בעל דם חם שייכנס לתוך המערה. על מנת להימנע ככל שניתן ממפגש עם הקרציות השונות מצד אחד, ולהכניס לפרופורציה את התגובות בעקבות המפגש עמן, ואת החשש ממפגש זה מצד שני, יש להכיר מספר תכונות שהקרציות ניחנו בהן.

 

בפרק זה מתיחס לשני מינים של קרציות, קרציית הכלב, השייכת למשפחת הקרציות הקשות, וקרציית המערות, השייכת למשפחת הקרציות הרכות. מיני הקרציות האחרים נדירים יותר בסביבת מגורי בני אדם, וניתן להיתקל בהם כאשר נמצאים בסביבת הפונדקאים שלהם, אשר רוב בני האדם לא באים אתם במגע.

קרציית הכלב

תכונות אופייניות בולטות

קרציית הכלב נפוצה בסביבת מגורי בני האדם ובשטחים פתוחים והיא מבססת את חייה על דמם של כלבים. ואולם לעתים ניתן למצוא אותה על בעלי דם חם אחרים, ובכללם האדם. לקרצייה[*], כמו למיני עכבישים אחרים, ארבעה זוגות רגליים, והיא חסרת מחושים. לעתים ניתן לראותה פוסעת על שלושה זוגות רגליים, בעוד זוג הרגליים הקדמיות מונף באוויר כמו מחושים. הסיבה לכך היא כי שם ממוקמים אברי חישה הקולטים את חום גופם של הקורבנות.
דבר נוסף הקשור לרגליה ומיחד אותה משאר מיני העכבישים הוא שהקרצייה בוקעת הביצה עם שלוש זוגות רגליים וזוג הרגלים הרביעי מתגלה רק לאחר ההתנשלות.

 

מטרתה של הקרצייה היא להגיע מהר ככל האפשר לפונדקאי, ועל כן מיד לאחר שהיא בוקעת מן הביצה, או בראשית האביב כאשר האוויר מתחמם – היא מטפסת על שיח, ועליו ממתינה במשך פרק זמן ארוך של שבועות ואף חודשים – עד שצמוד לשיח או מתחתיו עובר בעל חיים בעל דם חם. הקרצייה חשה בחום גופו ובהפרשת CO 2 של הקורבן וממהרת להיצמד אליו. כאשר הקרצייה נקלעת לתוך מבנה, היא מטפסת על קירות או על רהיטים וממתינה בסבלנות על לבואו של הקורבן או של המדביר. לקרצית הכלב יש יכולת תנועה טובה והיא נוהגת להתקדם על פני השטח ולטפס על בעלי חיים הנמצאים במנוחה או על כלבים קשורים.

מציצת הדם

הקרצייה מוצצת דם במשך מספר ימים, ובתוך כך היא מייצרת חומר המדביק אותה לעורו של הפונדקאי. הקרצייה מפרישה לתוך עורו של הפונדקאי חומר מאלחש המונע כאב ולכן היא כמעט ואינה מורגשת. גודלו של הזכר אינו משתנה במהלך מציצת הדם, אך הנקבה מתנפחת לממדי ענק עד לגודל של חרצן זית, ומשנה את צבעה מחום שחור לאפור. הקרצייה צריכה את הדם כדי ליצור ביצים.

הטלת הביצים

בתום מציצת הדם מתנתקת הנקבה מקורבנה, נופלת לקרקע ומחפשת מקום מסתור, שם היא מטילה בבת אחת אלפי ביצים ומתה. אם הקרצייה סיימה את חייה בסמוך לביתכם או גרוע מכך, בתוך ביתכם, תתעוררו בוקר אחד לתוך סיוט שבו הפך ביתכם למשכנן של אלפי קרציות קטנות, המסתובבות בבית ומטפסות על הקירות ועל רהיטים במטרה למצוא לעצמן קורבן.

על כלבים וקרציות על אנשים

כאשר אדם מחליט לגדל כלב בביתו או בחצר סמוכה, עליו להיות מודע לנושא הקרציות, ולטפל בכלב באופן שוטף במהלך כל השנה. כמו כן עליו להיות בקיא בהשפעת חילופי העונות על הקרציות, בהיבט של תחילת עונת הפעילות שלהן. ולהכיר את תכונותיהן המיוחדות של הקרציות. חוסר מודעות, הזנחה של הכלב או התעלמות מהנושא עלולים לגרום בסופו של דבר למפגע תברואי קשה, ולמחלות קשות המועברות מהקרציות לאדם ולכלבים. האדם נוהג לגדל כלבים בכמה דרכים מקובלות: בבית; כלבי חצר משוחררים; וכלבי חצר קשורים. כל אחת מהדרכים הללו גוררת בעיות אופייניות המחייבות מודעות, טיפולים סביבתיים, וטיפולים לכלב.

ידידו הטוב ביותר של האדם משנה את המעגל הסביבתי

אחד הגורמים המרכזים המסייעים למפגש הלא רצוי בין בני האדם לקרציות הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, השומר על קשרים ידידותיים גם עם הקרציות. בכל מקרה שבו אדם מגדל כלב, עליו להביא בחשבון את כל המשמעויות הכרוכות בקרציות, התעלמות מנושאים אלו עלולה ליצור מצבים קיצוניים שבהם תתרחש התקפת קרציות בבית או בחצר או הידבקות במחלות הקשורות בקרציות. ביצוע פעולות מניעה בסיסיות ביותר ימנע ברוב המקרים של גידול כלבים את בעיית הקרציות.

כלבי הבית

כאשר מוציאים את הכלב לטיול ומאפשרים לו להסתובב בגנים ציבוריים או בשטחי בור, נוצר מפגש בין הכלב לבין הקרציות, הנצמדות לפרוותו בזמן שהוא עובר בסמוך לשיחים: ובתום הטיול, כאשר הכלב שב הביתה, נכנסות אתו גם הקרציות. במקרה הטוב, תתחילו לראות מדי פעם קרציות על הרצפה או על הכלב, ותוכלו לפתור את הבעיה בעזרת מספר פעולות פשוטות, כפי שיפורט בהמשך.
במקרה הפחות נעים תמצאו על עצמכם קרצייה שטיפסה על גופכם. ברוב המקרים כל שעליכם לעשות הוא להוריד את הקרצייה מגופכם ולהיות ערניים לעליית חום גופכם.
כאשר אתם מזהים בבית קרציות בוגרות בודדות מסתובבות על הרצפה או על הכלב, עליכם לבצע כמה פעולות:

1. למנוע מהכלב כניסה לאזורים שיש בהם צמחיית גינה, עשבייה גבוהה או שטחי בור.
2. להבריש את הכלב בתום הטיול לפני הכניסה לבית.
3. להקפיד לבצע לכלב טיפולים נגד קרציות בהתאם להנחיות שעל התכשיר שקניתם. תוך הקפדה על שימוש בכמות תכשיר המומלצת למשקל גופו של הכלב, ותדירות הטיפולים המומלצת
4. יש לערוך לכלב ביקורת קפדנית לאיתור קרציות על גופו פעם בשבוע: באוזניים, בין אצבעות כל הרגליים, בעורף בחזה ובבתי השחי. מטרת הביקורת השוטפת היא לעקוב אחר הצלחת הטיפול ולאתר קרציות על גופו של הכלב.
5. לשקול לספר את הכלב בראשית האביב בהתאם להמלצת הווטרינר.
6. אם הכלב מטופל ועדיין יש על גופו קרציות חיות, המוצצות את דמו, יש להחליף את סוג התכשיר בהתייעצות עם וטרינר או מוכר בחנות חיות מחמד.

התקפת קרציות בבית:

התקפת קרציות בבית נחשבת לבעיה תברואית קשה, מכמה בחינות:

1. הקרציות מסתובבות על פני חלקים נרחבים בבית ומטפסות על רהיטים, על קירות, ועל בני הבית.
2. תגובת בני הבית בחלק מהמקרים קשה.
3. הטיפול נגד הקרציות כולל ריסוס כל שטח הבית עד לגובה שני מטר.
4. ברוב המקרים מדובר בקרציות שבקעו זה עתה מהביצים, הן קטנות וניתן לראותן רק כאשר הן בתנועה. כאשר הן נמצאות בנקודת ההמתנה שלהן על קיר, על רהיט או על הרצפה, קשה להבחין בהן.

במקרה של התקפת קרציות הטיפול היחיד הוא ריסוס על ידי מדביר מזיקים: הריסוס יכלול כאמור את כל שטח הרצפה, קירות עד גובה שני מטר, רהיטים ווילונות.
אפשר להתנחם בעובדה שברוב המקרים ניתן לפתור את הבעיה כבר בטיפול הראשון.

מתי להמתין עם ביצוע הריסוס בבית?

אם אתם מגדלים כלב בבית ומדי פעם אתם רואים קרצייה בודדת על הרצפה או על הקירות, סביר להניח שהיא נכנסה עם הכלב הביתה, ולכן יש להקפיד לפעול על פי ההנחיות לגידול כלב בבית המופיעות בפרק.
אך אם אתם רואים כמה קרציות מסתובבות בבית בכל יום, עליכם לבצע ריסוס ללא דיחוי.

כלבי חצר משוחררים

חייהם של כלבי חצר שאינם קשורים הם בדרך כלל טובים ונטולי דאגות. כלבים אלה משוטטים חסרי מעש בסביבת החצר, דואגים לסלק פולשים מזדמנים ורוב הזמן רובצים בנקודות מרבץ קבועות וממתינים לתשומת לבם של בעליהם. כאשר הטיפול שכלבים אלה מקבלים נגד קרציות אינו יעיל, או גרוע מכך – כאשר הם אינם מקבלים טיפול כלל – מתמלא גופם בקרציות, והם מביאים אתם עשרות ולפעמים מאות קרציות לתוך החצר. במוקדם או במאוחר, אם מצב זה נמשך, תתפתח התקפת קרציות, וכל החצר תתמלא בקרציות. מעבר לטיפול השוטף שהכלב צריך לקבל נגד קרציות, יש לטפל בחומרים וטרינרים גם בנקודות המרבץ הקבועות של הכלב. יש לזכור שהטיפול השוטף בכלב כולל גם ביקורת שוטפת על הצלחת הטיפול.

כלבי חצר קשורים

קשירת כלב לנקודה קבועה שוללת ממנו שתיים מהתכונות החשובות ביותר שלו – שוטטות, ויכולת לברוח מסכנה. מאחר שהכלב קשור בנקודה קבועה, והוא אינו יכול לברוח, הקרציות מגיעות אליו בהליכה ומטפסות על גופו. במשך הזמן מתפתחות סביב הכלב מושבות ענק של קרציות, המסכנות את חייו, וכלבים אלה מתים לא פעם בייסורים מאובדן דם או ממחלות שונות שהקרציות מעבירות אליהם. מעבר לטיפול השוטף כנגד קרציות ולביקורות להצלחת הטיפול שכלבים אלה צריכים לקבל, כאשר אתם מזהים קרציות בסביבת המלונה, עליכם לבצע ריסוסים נגד הקרציות בחומרים וטרינריים. במהלך הריסוס יש להעביר את הכלב למקום אחר ולהרחיק את כלי האוכל והמים שלו.
יש לזכור שכשם שהקרציות מסכנות את חייו של הכלב, כך גם חומרי ההדברה מסכנים את חייו, יש לוודא עם וטרינר המתמחה בתחום באילו חומרים ניתן לרסס את סביבת המלונה, וכעבור כמה זמן ניתן להחזיר את הכלב בצורה בטוחה לסביבה המרוססת.

ריסוסי מניעה בחצר

עם בוא האביב, מתחילות הקרציות את פעילותן, כשהן עולות על שיחים וממתינות לקורבן מזדמן. בחצרות בתים כמו בכל שטח פתוח אחר ניתן לראות מדי פעם קרציות הנמצאות במצב זה, או קרציות המסתובבות על פני השטח. כל עוד מדובר בקרציות בודדות צריך רק לעקוב בסבלנות אחר הכמות שלהן, אך כאשר יש עלייה בכמות הקרציות שאתם רואים מדי יום, עליכם לשקול לבצע ריסוס בחצר. ריסוס החצר נגד קרציות מומלץ רק כאשר אתם רואים בה עשרות או מאות קרציות מסתובבות על הקרקע או ממתינות על שיחים.

 

אם יש לכם כלב החי בבית או כלב משוחרר בחצר, ואתם מוצאים עליו קרציות, אבל לא מוצאים קרציות על פני השטח או על שיחים בחצר, ריסוס החצר לא בהכרח יפתור את הבעיה מאחר שרוב הסיכויים הם שהכלב אוסף את הקרציות בטיוליו מחוץ לחצר. אם אינכם נתקלים בקרציות בחצר, אין טעם לבצע ריסוס מניעה, גם אם אתם מוצאים מדי פעם קרצייה על הכלב.

התקפת קרציות בחצר

התקפת קרציות בחצר מתרחשת בשני אופנים:

1. קרצייה שהצליחה לרוות בדם נושרת מהכלב, מחפשת מקום מסתור ושם היא מטילה כמה אלפי ביצים ומתה. מהביצים בוקעות קרציות קטנות, המתפזרות בכל רחבי החצר.
2. כלב חצר קשור או משוחרר שלא זכה לטיפול נגד קרציות מת מזקנה או מקרציות. הקרציות שנשארו ללא מקור דם מתחילות להסתובב בחצר.

בשני המקרים בדרך כלל מדובר בכמות גדולה, של אלפי קרציות, והפתרון היחיד הוא ריסוס של כל האזור הנגוע. את הריסוס יש לבצע על כל פני השטח וכן על קירות וצמחייה עד גובה שני מטר.
אירוע כזה, המתרחש בחצר של משק חקלאי במושב נחשב לאירוע תברואי, ורק למדביר מזיקים מותר לרסס את הקרציות בחצר.

 

בדרך כלל התקפות קרציות מתרחשת בסביבה כפרית, ובחלק מהמקרים לתושבי המקום יש גישה לחומרי הדברה חקלאיים או וטרינרים, כאשר הנטייה של חלקם היא לרסס את חצר ביתם בחומרים אלה. מי שמרסס חצר מגורים בחומרים וטרינרים או חקלאיים נגד קרציות, כפי הנראה לא עובר על החוק מאחר שהריסוס מתבצע בסביבה כפרית עם חומרים חקלאיים/וטרינרים, אולם הוא מסכן את משפחתו ואת עצמו מאחר שחומרים אלה אינם מיועדים לריסוס בסביבת מגורי אדם, ולא מצורפות הנחיות בטיחותיות מתאימות.

קרציות על חתולים

גם חתולי בית המסתובבים בחצר אוספים על גופם מדי פעם קרציות. החתול, בניגוד לכלב, בדרך כלל מצליח להוריד מעליו את הקרצייה, אך חתולים עם פרווה סמיכה וארוכה מתקשים לעשות זאת, בעיקר באזור העורף, ולכן יש לבדוק מדי פעם את החתול באזורים אלה, ואם יש צורך, לטפל בהם בחומרים המתאימים.

חולדות יונים וקרציות

חולדות ויונים נושאות על גופן מינים שונים של קרציות. במקרים נדירים ניתן לראות מדי פעם קרציות בבתים שהייתה בהם פעילות של יונים או של חולדות, בעיקר באזורי הקינון. לכן יש לשקול לבצע ריסוס נגד קרציות באזורים אלה, אפילו עם אירוסול ביתי, על מנת למנוע מהקרציות להתפשט בבית.

קרציות על גוף האדם

קרציות מטפסות על האדם כשהוא מסתובב בשטחי בור בזמן טיולים או עבודה בגינות, או כשהוא נמצא בסביבת בעלי חיים הנגועים בקרציות. הקרצייה חודרת מתחת לבגדים ובדרך כלל נמצא אותה באזורים חבויים בגוף, כגון: המפשעה, בית השחי, מאחורי האוזניים, בשיער הראש, על המותניים בקו החגורה, או בקפלי שומן. אם מצאתם על גופכם קרצייה, הסירו אותה והיו ערניים לעליית חום גופכם או לסימנים של כתמים על כפות הידיים או העור. בשבועות שלאחר הסרת הקרצייה מגופכם, אם אחד התסמינים הופיע על גופכם, עליכם לפנות מיד לרופא ולציין את עניין הקרצייה.

קרציות המערות

משפחת הקרציות הרכות. קרצית המערות פועלת במערות ובחורבות, ותוקפת בעלי דם חם הנכנסים למערה.
תכונותיה המעניינות של קרצית המערות:
הקרצייה מתחפרת באדמה ונכנסת לתרדמה שיכולה להימשך שנים.
כאשר נכנס למערה יונק, הקרצייה מרגישה את חום גופו ואת הרעידות שהוא יוצר בעת הליכתו, מתעוררת, יוצאת ממחבואה ומתחילה לטפס על הקורבן. בדומה לעקיצת קרציית הכלב, גם עקיצתה של קרציית המערות מאלחשת את מקום העקיצה והקורבן אינו מרגיש שדמו נמצץ. תהליך מציצת הדם נמשך זמן קצר ואחריו מתנתקת הקרצייה מהקורבן. חלק מהקרציות מעבירות בזמן מציצת הדם את המחלה הנקראת קדחת המערות. חלק גדול מקורבנותיה של קרצית המערות נכנסים למערות או לחורבות בזמן טיול מתוך סקרנות, ואינם מעלים על דעתם שבתוך כמה שבועות יחלו בקדחת המערות. חלק מהאזורים שבהם התגלתה קרצית המערות הם: הגליל, הכרמל, הרי ירושלים, מורדות הרי חברון, והנגב.

התגוננות מפני קרצית המערות בזמן שהייה במערות

מכיוון שאין דרך לדעת מראש אם מערה כלשהי נגועה בקרצית המערות, מומלץ להתייחס לכל חורבה או מערה בחשד, ולנקוט את אמצעי הזהירות הבאים:

1. לקצר ככל שניתן את משך השהייה במערה.
2. בחלק קטן מהמערות הנגועות מוצב שלט אזהרה בכניסה, מומלץ לציית להוראות.
3. לא לשבת או לשכב במערה.
4. לפני הכניסה למערה הכניסו את המכנסיים לגרביים, ואת החולצה למכנסיים. אם לא תעשו כן, הקרצייה תטפס על גופכם, תחדור מתחת למכנסיים, ותעקוץ אתכם באזור החגורה.
5. יש לבדוק אם נצמדה לגוף קרצייה, ואם כן, יש לעזוב את המערה בהקדם, ומומלץ להיכנס למעקב רפואי ולדווח למשרד להגנת הסביבה על המערה החשודה.
6. אם אתם יודעים מראש שתיכנסו למערות, ניתן להצטייד ב"מסקנטיפ" מבעוד מועד, ולהדביק אותו מסביב למכנסים כשהצד הדביק כלפי חוץ, וכך תיצרו סוג נוסף של הגנה מפני הקרציות, המטפסות על הגוף.

יש לשים לב במיוחד למערות ולחורבות שהן לא חלק ממסלולי טיול מסודרים ולמערות וחורבות שנראים בהן סימנים לדירים של עדרי צאן ויונקים אחרים ששכנו בהן בעבר או בהווה.

המונח התקני בשפה העברית הנו קרצִית, אך בחרנו להשתמש במונח קרצייה, הרווח בציבור.